גזר דין בתיק ת"פ 710-07

(נאשמים 1 ו- 2)

הנאשמים הורשעו, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות לפי סעיפים 4 ו- 14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח - 1968, בקשר עם פריט 5.1א' לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) תשנ"ה - 1995, בעבירות לפי תקנות רישוי עסקים (תחנת מעבר לפסולת)  תשנ"ח - 1998, יחד עם סעיפים 10א', 14 ו- 15 לחוק רישוי עסקים, ובעבירות לפי סעיפים 13(ב)(1)(א) ו- 13(א)(1), יחד עם סעיף 2 לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד - 1984.

ב"כ המאשימה ביקש להחמיר עם הנאשמים, וטענה כי המדובר הוא בתחנת מעבר לפסולת, שפעלה במשך תקופה ארוכה ללא רישיון עסק ומבלי לקיים את התנאים שקבועים בתקנות האמורות לעיל, כאשר לא היו גידור ושילוט, לא היה איטום קרקע למניעת חלחול מזהמים, מבלי לפנות את הפסולת מדי יום וללא השגחה רצופה במקום. נטען, כי המדובר הוא בסיכון לזיהום מים וזיהום אוויר ולהימצאות מזיקים.

ב"כ המאשימה ביקש לקחת בחשבון שהמדובר הוא בעבירות כלכליות, אשר בוצעו ע"י הנאשמים כדי לחסוך בכסף וכי לנאשמים ניתנו התראות לחדול מביצוע העבירות אך הם לא עשו כן. נטען, כי רק בשנת 10' תוקנו חלק מן הליקויים בלבד. הוסיף ב"כ המאשימה וטען, כי המדובר הוא בכמויות פסולת גדולות שהושלכו במקום, אשר גלשו לרשות הרבים והשתלטו על שטח ציבורי. המדובר הוא במכת מדינה של זיהום הסביבה ופגיעה בנוף.

לגבי הנאשם 2, נטען, כי הוא כבר הורשע בעבירה דומה בעבר ונגזר עליו קנס בסך 10,000 ש"ח, אך הדבר לא הרתיעו מלבצע את העבירות נשוא כתב האישום דנא.

ב"כ המאשימה הדגיש את סכומי הקנס הגבוהים שניתן להטיל על הנאשמים על-פי החיקוקים השונים והפנה לפסקי דין שונים, מהם עולה, כטענתו, מגמת ההחמרה בענישה בעבירות מסוג זה.

ב"כ המאשימה ביקש להטיל על כל אחד מן הנאשמים קנס בסך 100,000 ש"ח ועל הנאשם 2 להטיל גם עונש של מאסר על תנאי, בשל הרשעתו בעבר. כן ביקש הוא, להורות על סגירת תחנת המעבר, לפי חוק רישוי עסקים, תוך מתן אורכה לתיקון הליקויים.

מנגד, ב"כ הנאשמים ביקש שלא להחמיר עם מרשיו וטען שאומנם הנאשמים לא מילאו אחר כל ההוראות, אך מילאו אחר חלק מהם. הוא הדגיש, כי היה קיים מבנה, אך הוא היה פרוץ מצד אחד ולא היה סגור הרמטית. הוא טען שהייתה קיימת רצפת בטון וכי במהלך הראיות הוסדרו כל הליקויים, כאשר במקום יש מערכות ניקוז, הקירות נסגרו, הותקן שער והוצב אדם בכל שעות היום וגם נתלה שלט. הוגשה בקשה לקבל היתר להפעיל את תחנת המעבר ולקבל רישיון להפעלתו, אך הרישיון לא התקבל מסיבות בירוקרטיות. ביקש הסנגור לשקול לקולא את העובדה שבכל האזור אין תחנת מעבר, ולכן, בפעילות הנאשמים קיימת תועלת רבה לציבור.

לעניין נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, טען הסנגור, כי המדובר הוא באנשים קשיי יום, שמתפרנסים מאיסוף זבל ותיקון צמיגים, עבודות שדורשות כח רב וסבל. הוא הציג דו"ח רווח והפסד, מהם עולה, כנטען, כי הכנסותיהם של הנאשמים אינן גבוהות.

כן ביקש הסנגור, לשקול לקולא, את העובדה שהמדובר הוא באזור אשר בעבר סבל מן המצב הביטחוני וירי טילים וגם ממצוקה כלכלית קשה.

נדמה לי שאין צורך להרבות במילים באשר לחשיבות ההקפדה והשמירה על איכות הסביבה, ניקיונה, ומניעת הפגיעה במקורות המים ובקרקע. העדר הקפדה, כאמור, פוגעת בבריאות הציבור, כמו גם באיכות הסביבה ובנוף.

בתי המשפט מצווים לנקוט בענישה מחמירה כלפי אותם העבריינים אשר פוגעים במשאבי הטבע ומזהמים את הטבע והסביבה. אפנה לעניין זה, למשל, לרע"פ 1223/07 סח עלי מורשד נ' מד"י (פורסם במאגרים משפטיים).

בענייננו, המדובר הוא בביצוע עבירות חמורות על ידי הנאשמים, תוך פגיעה באיכות הסביבה, בכך שהם השליכו, במשך תקופות ארוכות, פסולת ברשות הרבים, הפעילו תחנת מעבר ללא רישיונות ומבלי שקיימים היו התנאים הקבועים בתקנות למניעת זיהום הסביבה, הקרקע ומי תהום. המדובר הוא בפסולת שהושארה במקום פרוץ, ללא השגחה, תוך יצירת סיכון לבריאות הציבור. כתב האישום הוגש בשנת 07' ועדיין אין בידי הנאשמים רישיון עסק והיתר להפעלת תחנת המעבר. הנאשמים זלזלו בחוק במשך תקופה ארוכה.

לא רק זאת, אלא שהמדובר הוא בעבירות כלכליות, אשר בצד ביצוען, צמח לנאשמים רווח כספי לאורך זמן.

לגבי הנאשם 2, תיזקף לחובתו, לעניין קביעת עונשו, העובדה שהוא כבר הורשע בעבר בעבירה דומה, אך לא היה בדבר כדי להרתיע אותו מלבצע עבירות חמורות נוספות, הפוגעות באיכות הסביבה, בטבע ובנוף ומסכנות את בריאות הציבור.

מנגד, יש לשקול לקולא את מצבם הכלכלי של הנאשמים, כפי שבא לידי ביטוי בטיעוני הסנגור ובמסמכים שהגיש, כמו גם את העודה כי חלק מן התנאים שבתקנות מולאו על ידם. 

על כן, ולאחר ששקלתי את השיקולים לחומרא ולקולא, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:

1.         הנאשם 1 ישלם קנס בסכום של 70,000 ש"ח, או 150 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.1.12 ובכל 1 בחודש. אי תשלום אחד משיעורי הקנס במועדו, יעמיד היתרה לפירעון מיידי.

2.         הנאשם 2 ישלם קנס בסכום של 80,000 ש"ח, או 150 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.1.12 ובכל 1 בחודש. אי תשלום אחד משיעורי הקנס במועדו, יעמיד היתרה לפירעון מיידי.